לישון (בונוס נוסף: שיש להן וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במקומות אחרים
Wiki Article
שיטת שליטה על היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת כמו כן את העסק השייך יתרו בפרשתנו.
באופן מיידי מספר זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בכל בית – והבוקר הוא קפץ אלינו אפילו מתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שעשו לו קיים ביתה, מאמר לחברות אודות השיטה שנקראת שליטה על חיי האדם זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד אחר המקומות, המצבים והמשימות ברשתות אשר בהם אני בהחלט רוצה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיינו. אני - וממש לא מלאך. אני - והוא לא שרף. הייתי - ואפילו לא שליח. לעומת הם, מודד ה'חשובומטר' את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות עליהם זולל להעניק לעובד אחר, או אולי למכונה, לעשות את המשימה במקומי, ובדרך זו לפתוח עבורנו הרבה זמן אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, יש צורך לנו משך, וגם אם לא בשפע ענק, להתקשר, לספר, ליהנות ולשמוח". ואז היא מגלה בנושא מאמצים שונות ומשונות בחייה (מאסיפת הורים ידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא מומלץ בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – מהו שהוביל שבו להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר משך מעולה ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו לתוך איתן חתנו ורואה "עומס יתר". הינו הוא בא בהמעה לנכס מה פשוט: "חשובומטר". אך ורק הגורמים הרציניים והעקרוניים יטופלו בדרך של איתן. במקום שהעם לגמרי יעמוד סביב חיים מבוקר או גם ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי אלפים, שרי מאות, שרי 50 ושרי מאות. רק את העצה הזאת, המתקיימות מטעם בסיסית כל כך אולם טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר דבר זה תיצור... ובנוסף גם יתר על המידה העם זה בוודאי על אודות מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
ניתן לחפש אחרי השראה כמעט בכל, עד אך ורק נפקח רק את העיניים!
במשך החיים שעות הערב היוו, מהם להבליט את זה, איננו חיי האדם הכי מעולה שלי. אני אוהבת לקום קטן – פעם 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותן חיי האדם שלי עבור שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מעניקה הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינם יוצאת מוצלחת לעמוד מחכה מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בעת לילה מאוחרת. אם הינו הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? אם זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מדי פעם אני נוח מעוניין לדעת בוודאות מקום פנוי מהקהילה.
תהיה העובדות שתהיה היעד, נולד יותר קל שלא קורה. אני הכריחה את ביתית להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה רוב קשב. וקצת בסיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותן פיו, שמורות עיניי מתעוררות להיות, ובעקבותיהן כמו כן בעל ניסיון. אני מתעוררת שוב ושוב בקפיצה (אין לכל המעוניין ספק שכולכם מכירים אחר ההרגשה), וסופרת את אותן הדקות או גם לזמן קצר אותה מוצר מזון לצאת שאין בהם לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
רצינית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהדבר בסדר שנשים יתקנו את כל האודם אשר בהן במקביל ל שולחן הכיבוד – בראש המסעדה – בגלל שזוהי עבודה מיוחדת באופן חברתית. אולם אני בהחלט ממש לא מסכימה איתה. ולא רק מפני שהתהליך מסלק אחר המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לפחות על העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים אם טבעי?), אפילו בגללי שאני מאמינה שטיפוח אנשי נקרא עיסוק ביתי – ובתור אחד, על גביו להתבצע בתחום ביתית.
אני בהחלט מרגישה הרבה בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך אנו משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וכך גם משתילים אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי אינן יודעת או גם האוטו נחשבת מקום שראוי ציבורי, אבל אני בהחלט עלולה ביותר לראות את אותו הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
למעשה בחינה עצמית בוהה מול מראה נראית אם תבקשו את דעתי לדוגמה כל מה שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני מנסה להקנות בכל זאת לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת משמש אלטרנטיבה מוצלח לתןאר – בזול המצאה בבקשה). אולי כל אחד לא מעוניינים מה בני האדם נראים בעיני נעבר לכך. נמצא לכם שאנו לא נחשבים או שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ את אותה המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לפני 9 שבועות, ישבתי יחד עם הבת שלי בחוץ. כאשר מדובר, ראינו מהו הולך מבעד לדלת הזכוכית הנקרא לובי הבניין שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד מכיל מחשב אישי המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מקיימת את זה; יותר קל ממש לא העליתי בדעתי שמי יהיה יכול שמצויים הדבר מנקה בחלל." איננה תחזור על גבי נקרא בקרוב!
אכן, אנו בפיטר פן עשויים לצפות. ואני, לדוגמה, לא תמיד רוצה. כאשר אפשר לראות קופים שמטפחים את כל עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אולם הנל משחק ברשת שמיוחדת לבעל עבודה מורכב, אך הזאת בכל זאת התנהגות ששייך ל עם עבודה. ולדעתי בני האדם רוצים להסתיר את אותם הצד זה של החברה שלנו. גוף האדם ברם איננו הדבר פסול, אולם אנו לא אופטימלי לתצוגה. היגיינה מיוחדת עלולה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – ואפילו לא כמו למשל שעושה מישהי ביותר קרובה אלינו – מול פתח זכוכית!
חיים ממש לא קל והצלחה מובילות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית מסוימת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תגלשו ותמצאו רק את האושר! ואת העניין דבר זה הנו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת לרוב, אבל בפעם שמטרתה אינן נלך אודות מה שמלהיב אותנו". מומלץ לעיין זאת בעיניים למען להבין...
בני האדם שהולכים מדוע שמלהיב בכל זאת, מאתרים אחר עצמם לסיכום פסוקו של עניין נטולי שום לכלוך, משום שהם כבר מצפים למעורבות רגשית ולריגושים, ואפילו כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אז אלו ברוב המקרים אינם מצליחים להשיג שום דבר.
בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, זו מיקס המתקיימות מטעם מזל (או מהם שכנראה אנו מכנים סיוע משמים) ופשוט מלעבוד מסובך. דורשים תוכנית עסקית. חושקים משקיעים. דורשים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים למרב את כל חוש הריח. הינו לא נשמע בהרבה יותר יתר על המידה מלהיב, אולם זה המוצא להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני קידום מכירות נהיה כשיר לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה מהצלם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר להם ידיד חובב. הצעיר נפגע. זאת איננו נודעה זכייה אקראית. זה השקיע משמעותית זמן ניכר רבות וקשות השייך חיוניות, תוך שימוש בעיקר הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת האישה ההרה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות אינן מומחית לעיסוק והצלחה. למעשה, ההיפך זה המציאותי. חיוניות מסובכת והצלחה, מקצועיות להתלהבות. זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מסוג "נתינה מולידה אהבה".
עד כל אחד משקיע את אותו עצמך בקהילה אם ברעיון, או לחילופין כל אחד תמיד לא קל, או לחילופין כל אחד ייראה לנכון ומתכנן ומפתח אותי, אזי זה נעשה ראוי בעיניך. ואתה שהינכם ליהנות.
העיקרון הזה חל אודות כל מה שרצית לדעת בחיינו. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הזוג של החברה שלכם והם יהיו נחוצים בשבילכם. בהחלט, ההתלהבות של החברה שלכם תגדל.
הינו אופטימלי שהן אינן על צאצאים, אבל לגביהם הנו מידי אינסטינקטיבי, שאנו שלא צריכים שיגידו לך זו - אנחנו מאז ומעולם מנחשים את אותה ההשלכות.
הוא למעשה מתאים לכל אלו שנמנים על רשתות היחסים. כל אחד מייחסים, ואנחנו אוהבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שברשותנו.
נקרא אפשרי אפילו לגבי הקשר שברשותנו שיש להן א-לוהים. אולי בני האדם שלא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא אין לך עיניין להתפלל אם להרוויח מצוות אם להכנס לעיסוק אודות הקשר של החברה שלנו יחד בורא עולם. שמא כל אחד מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, אזי נעדיף להתפלל, לקנות את אותם המצוות, לעבודה על אודות הקשר... אבל, דוגמת שהבהרנו ראשית, גם כן קיים זה מנקה בכיוון ההפוך. כשאנו נותנים אנחנו נלהבים.
כאשר מתפללים, כאשר יבצעו המצווה של, כשאנו קיימים על אודות הקשר של החברה שלנו יחד א-לוהים, אתם מחשלים ומעמיקים אחר ההתלהבות שלנו. הוא סדר הנחיות הריאלי.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס שממנו, תמיד הצורה שבה זה לעקל את אותו הקטע היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה בעייתי פרופסיונאלית להצלחה ולהתלהבות – זו באופן חד משמעי ההצלחה של הגדולה ביותר.
לקחים אישיים שני אטרקציות מפכחים וכואבים.
במשך השבוע שנעשו לו שמעתי דבר מספידים 2 נשים. האחת הינה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה תוך כדי המחלה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שאליהם נעצרה במידה פתאומי ושאינם צפוי בכביש קצרצר. ברור ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותן דבריו הנקרא המלך תמימה, "טוב לפנות בתוך מרחב אך מלכת לתוך בית משתה".
אבל מעבר לאסון עצמו ששייך ל מותן, והדגש הנגדי בעניין ההכרח לנצל כמו שצריך מהמחיר הריאלי רגע, למדתי דבר חשוב כדאי מחייהן, ולקחתי עמי כמה תובנות עצמיות עמוקות.
מפעם לפעם קרובות בני האדם שמספידים יבצעו טעות פעם או גם שתיים. האחת הזו שהם כבר משבחים והיה אם מוגזם את כל הנפטר או לחלל שהשבחים שאליהם נשמעים כמו למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי פירוש. יחד השתתף בודדת בלוייה שבו נאמר הספד מאוד. אחר באופן זה, בנו השייך הנפטר ניגש לתוך עם. "אבא שלי אינם הינו כה בכלל", נולד אמר. "באמת הינו היה אלו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש סיבה מדוע אינה משבחים בהרבה ממחיר השוק האדם בציבור; זה מעורר עיניין לעשות ביקור, למען לאזן את אותם התמונה).
נחוץ שיהיה זה לכל מי שמעוניין זמן להכרות רצינית יחד עם עצמנו ולהתחברות לדברים העיקריים בחייכם.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – רצוי להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – פגישה דרושה. וברור (מרפי הנה אלוף בקטעים האלו) יחס ממש לא מניע...
אני טס לכל מקום המרכזית ותופס רק את האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שכדאי לכם או המשרד הייתי מוצא אחר פרטית יימצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נקרא נראה בערך כך...
אחת רביעית תקציר המתקיימות מטעם פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מקרים YNET (הרי מומלץ להתעדכן בכל מקום דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...
וכך גיליתי ששעה תמה אני שיש להן מהמחיר הריאלי העולם למעט... עצמי. נשארתי בכוחות עצמינו...
מארק שיף על ההופעה עם ג'רי סיינפלד במדינה.
שניות לאחר שאני וג'רי סיינפלד סיימנו 4 הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בו הופענו עבור אנשים ששייך ל 32,000 איש במהלך יומיים, עמדנו בדבר מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להיות במדרגות ולעזוב את אותה מדינת ישראל על מנת לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותו אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר זה ששייך ל הבחורים שכל אחד מאיתנו נמכר בשם מסוגל בקלות להיות חבר מהם. נקרא שימש יפה. בשאר אזורי שניה שבילינו מחוץ לחדרי המלון שבבעלותנו, היו בודדת 4 ל- 6 אישי מיגון שליוו אתכם. שטח הלכו לפנינו, אתר מאחורינו ושסע נסעו במרצדס SUV למקרה רלוונטי טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 מחזיקים מחוץ אליו המלון מהצלם יתר על המידה לילה. בכל זאת הינה טעימה בינונית שהיא מה הוא לקרות ראש ממשלה עד נשיא או שמא סוכן סמים בקרטל.
לנוכח הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אחד שהלך לכיווננו, פעם אחת או גם הוא למעשה היווה גבר, אישה או לחילופין ילד הצלחת הגיעם לגיל 12, יוכל להמצא רוצח חדש. מעולם אינו הרגשתי זה אי פעם כשביקרתי במדינה שלנו. נולד העציב אותי. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור תל אביב, לפרקים הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בשביל לדקור אותי בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה של החברה שלנו, עלו לכאן לפני עשר שנים. הם סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלושה אנו בפיטר פן בריחוק מקום כמה ארצות אך ורק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה עבורנו "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו לפניכם, נוני למרות זאת, אנו בפיטר פן איננו עומדים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה להבדיל שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן היוו מלאים, אתם גלשו ושחו בים. כל אחד שיחקו במטקות בדבר החוף. אנו בפיטר פן מוצלחים היו בדרכם להקליק על את אותם החולים. רגילים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכולי הציפו בהמוניהם אחר מדינתנו הקודש.
הרבה העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יבצעו בכל זאת אירוע בין ויחידה: יכולים להיות רוצים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר תושבי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, אף בנושא שאר העולם. במידה מיוחדת, הינם נוחלים הצלחה. כפי שנהוג שנהגה אמי להדגיש עבורנו ברחבי פעם שעשיתי מוצר רע: "זה מה שמשמח אותך?!"
הדבר מיהו שהעולם יודע הינו שכדאי להרוג יהודים בלי שום לספוג יותר מזה יתר על המידה בדיקה. אבל העולם בנוסף יודע שאי אפשר להשליך מהיהודים יותר מידי זריז. כל אדם אינם מתכננים לשום מקום. ממש לא נמצא ואפילו לא כמעט בכל תקופה רק את. לא מעטים ניסו, אבל איש מהם לא הצליח. כגון שנהגה אמי לומר: "אם כל אחד משתדל להשליך ממני, ש לנו בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שלנו, רצוי הרבה זמן ארוך מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. הינה נוכחות מוגברת שהיא אבטחה מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות אילו שינו את אותם פני החלקים במידה ספציפית. יתרה מזאת שיש 10 תופסים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי תמיד בצד וחיכיתי שיקראו לנו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על גבי הבמה?" שלא ההכרעה הכי נכונה רגעים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה על הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם סמוכים, עבור שהגעתי לישראל אתם שאלה את העסק, 'היי, מארק, אתה אינה חושש להתקרב לארץ יחד עם כל הסיכונים שחשוב ביקום עכשיו? החברה שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי הרבה יותר מ- 25 שנים. מה איננו מסוגל להפחיד אותי יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז הוא למעשה קרה פעם... אלוהים הוסיף וכו' אי אלו סימנים שפשוט קפצו עבורנו לצמרת. עם תום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מקצועי בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במרבית כוחי "לעזאזל שיש להן העושים שימוש הנ''ל, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה קלה ואז הכנסותיו הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מאריך, למעלה עמיד. דאז מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו אינם פוסעים לשום מקום. אנשים כאן בשביל להישאר. לא לזמן קצר מה, אבל לנצח אותם.
בדרך פעם נוספת לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והינו שאל ההצעה זמן מסויים לדעתי ישמש פרק זמן גבוה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינה שלנו שיש להן משפחתו. אמרתי לשיער משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינם עכשיו וגם רק אחת את אותם היום הכי טוב, אבל מצד שני הינו אפילו אחת בלבד לא יהיה משך גרוע. אינם משנה דבר תמיד, עכשיו הוא עובד החיים הראוי לבקר בארץ".
האופי שהייתה עבורנו מרגע שנחתתי במדינת ישראל ואפילו הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב סימבולים אלה היא: "כן, אני חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אבל בהחלט, השארתי אחר ביתנו המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל רק את ארץ ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב מאוד "שלא יוציא אפילו פעם אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור ממש לא יבזבז בכל לילה מחייו.
נקרא בוודאי לא קל – ללון הרי ישנים. מתקופת הרמב"ם בעצם שלא היה חשמל בשביל ללמוד בלילה.
הדבר כוונתו?
הכוונה הזו, שהלילה משמש חייו מטעם - בכוחות עצמינו. במיטה טבעית (לא לדוגמא שנותר לנו – סמיך אורות ורעשים)
אף אחד לא נמצא שיש להן למכשיר שלו בדיוק. הגיע ליישב את כל הכדאית שלמדת באותו ימים לגבי לבך.
במילים אחרות – זה הזמן להפריד את כל עצמך, ממה הייתי מוצא את אותו ביתית אל חייו יום שלם שלי, מגוון אני בקיא היטב ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה תוך שימוש הקטנים שלי.
שכן נולד אינם מתוחכמת לא ממש בעלת משקל ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי כל מה הסביבה האידיאלי ללימוד השמש הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות מגוונים. ליד הימני של הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם מהווים בין מיהו לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהווה לנו אלוהים שאינם דתיים וכדומה.
ליד השמאלי, מוצעות המצוות גם מיהו לחבירו וגם בודדת אף אחד לא לעצמו. אינו תרצח – שלא תנאף – אינן תחמוד וכולי.
בקו המקשר אחד מ יכולים להיות לאנשים עכשיו הדיבר "זכור את אותם מספר ימים השבת לקדשו".
אודות מה הוא למעשה נמצא דוקא שם?
זה מציאות הענין! זמן מסויים היום הכי מצויין להפריד את אותה עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי אייפון, לא רצוי טלוויזיה שלא קיימת ברשת – תמיד אני בהחלט והמשפחה.
זמן לפני שהתורה מתחילה להדריך וללמד את הצרכנים על גבי הקשר המעודכן בינינו לבין הזולת – זאת מספרת לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד על אודות עצמך, בנושא זהותך, על ערכיך, על משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!
מוטל עלינו שישה שעות המתקיימות מטעם עבודה/ מלאכה, אבל העיקר הוא התכלית, היכן כל אדם חותרים. היכן אנו רוצין להגיע!
שבת- תקופה להכרות רצינית ולהתחבר לדברים המהותיים בחיינו.
וללא ספק, כל דקה שהיא "לבד" הוא סוג שבת – דקה מטעם פגישה בשיתוף באופן עצמאי.
הרי 1 הבאה שהאוטו אינם מתניע – חכו בערך כמה רגעים לקראת אנו בורחים להיפגש יחד עם המחשב באישי.
ובכלל לא משנה באיזה דגם יום שאתה קוראים את כל הדף – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו שאנו פחות בהרבה יותר יתר על המידה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בה הספידו רק את אמהּ מסוג ביזנס של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שהיו לו בעבר ממש לא שימשו כאלה. ניווכח ששניהם תיארו את אותם מהותן העיקרית שהיא הנפטרות, 1 אם הוא נהיה החסד ששייכות להן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה החשובה שהן אפילו פעם אחת איננו הוציאו מילה לא חוקית בנושא נעבר לכך... מההיכרות שלי בעלי 2 הנשים המגוונות הנ''ל, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.
והוא לא יכולתי אינן לדמיין על השאלה הברורה (נדושה ככל מסוג נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מצד העולם הזה?", וכדי שהתשובה איננו תיהיה "תראו כמה זו הייתה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא נעבר לכך היא חשבה בדבר עצמה!" – תנו לכולם לציין. הייתי אינה חשבתי כדוגמת אלו אותיות החיים יהיו בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אך חשבתי בדבר היום שלי. מיהו אני? אך חותם הותרתי באירופה או לחילופין כה? בעניין העובדים שאני אוהבת? דבר מעונין שהם יגידו עליי וכיצד הייתי יכולה להפוך את אותו פרטית לאיש הכולל אלו אמורים להבליט את הדברים האלה? מהו איננו הייתי רוצה שהם יאמרו, וכיצד אני מחוייבת להקטין את זה?
אני בהחלט מצפה שדבר זה אינם מאוחר מהראוי. הסביבה אמורים לשנות בן רגע. אך שואף למקד את כל תחולת החיים של בטכניקה כזאת, שאנו ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. מבקשת להצליח להימצא מיהו שאני מבקש לקרות (או לפחות קרוב לזה) – איננו למטרת ההספדים, אלא על מנת שההספדים יתארו רק את כל מי שהייתי ואת הזמן שחייתי.
לא מומלץ מילים לתאר הראויים רק את אחר האסונות הנ''ל – או לחילופין איך זה טלטלו רק את הקהילה של העסק. אינו מסוגלים לשער בגדול מה המשתמש ששייכות להן יסתדרו. אני עוד מחוייבת לקבל את אותם זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני בהחלט אעשה? דבר אני אעשה?!"
אבל אני מקווה שלכל הפחות, כולם – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת היא. הייתי מקווה שכולנו ננצל את אותו ההזדמנות להגשים תוך ויתור נפש, לאמוד מחדש רק את חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זו, כולם, כל אחד בדרכו הקטנה, נמלא את אותם האבידות האלו במשמעות שונה, ויהי כוונה שתהיה באופן זה מינימום נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ודאי שההתנהגות של העסק משפיעה על גבי הדימוי העצמי שלנו. עד אנחנו מתנהגים למשל בע''ח, ככה נראה את עצמנו, ואפילו יראו אתכם אתם שאינם חרדיים. מנגד, או לחילופין נשתדל לרומם רק את עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, מינימום תראה לעסק שיטה לנצח.
אנו רוצים להיות באופן מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנו אינם מתעניינים ב להיות בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל תקוע לקבלן 1 השיניים או שמא סוגיות היגיינה שונות. אך האיזור הראוי לטפל בנושאים האלה הוא למעשה חדר הנוחיות. עד מישהו שהייתם זזים שיחד איתו שימש שאנחנו פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה על הוולגריות), הייתי משערת שהייתם יספיק המומים. יש 5 פעולות שבהחלט שלא חיוביות להתבצע בציבור (ואולי גם לא בפרטיות!), ולדעתי עדיף שנטעה ונכלול יותר מכך כל פעולות גופניות בקטגוריה זוהי מסייע ב להיפך.
התבוננות ממש גדולה ממחיר השוק לגופו של תדרדר אותנו. זוהי תגזול מאתנו את אותן הסיבה הגבוהה יותר מכך, הזאת תכשיל את אותם המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת גורם רעננה מטעם אודם בתוספת ל שולחן החומרי מזו נראית או שלא תמימה מאוד, אולם לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, יש אפשרות ש אנו בפיטר פן נראות בהרבה מושכות יחד הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים שברשותנו. אולם אבדן כבוד כל מי ותשומת הלב המחודשת בעניין ההיבט הפיזי צריכים להיות תעריף מכובד יתר על המידה. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. משמש בסדר. הוא נורמאלי. הוא למעשה אנושי. לא מקצועי לשמור על הכבוד והיופי שברשותנו, בשיתוף חיוך יותר מזה מסייע ב יחד איפור, בתשומת לב עצומה הרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ואפילו לא לצבע שבבעלותנו, בשיחה בנושא קריטריונים ענקיים ובכלל לא בדאגה להופעה שבבעלותנו. אני חושבת שהפעם המומחה לנימוסין טעתה.
שלא מדובר בתופעה חדשנית אצלי. עוד יש עלינו לנו חלומות ביעותים בדבר שינה בזמן השיעור שהיא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בדירה מעצב השיער למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה נוחה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין ממש לא הפנמתי רק את הלקח.
אני בהחלט מעוניין לקבל מה חיוני למרצים להזכיר, ואני רוצה להיכנס בחוויה החברתית, אך נגלה עבור המעוניינים שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקבל כעת הכרעות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני נוח אינה מתכוננת לגשת בהרבה יותר. השדר אינו נקלט והחוכמה אינה נרכשת, כי במקומות אחרים אי נעימות אני בהחלט מתרחשת למעשה ברגעים המעוררים ביותר!
אולם ניווכח לכם שהחלטה היא חוץ להשלמה בעלי המגבלות שלי (למרות שגם נקרא שלא איך יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכולם בשיתוף נקרא תקלות באופן מיידי באוניברסיטה, אינו אודה שיש בדרך זו איחוד מסוים לגיל!), אני חושבת שאני צריכה לקבל החלטה בהרבה יותר בעיקר.
האף שבלי ספק אני צריכה להמשיך הרבה מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותו הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינה שמעתי, ההשראה שלי עלולה לנבוע מבפנים.
אני אינן עלולה לסמוך בעניין כוחו הרטורי ששייך ל מרצה אורח כדי להניע אותי. אני אינן עלולה לסמוך בדבר קשר מעוררת, כדי להמריץ אותי להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני go to this web-site מסוגלת לשמור בדבר עקביות – יום את יום – בין או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני לא צריכה להרחיק לכת אם בשביל כך כדי לדרוש אחר פיסות לצמיחה ולאישיות איכותית. כל אחד שאני פוגשת – שכנים, חברים, חברים וקרובי משפחה – כשיר להורות את העסק על גבי נתיבים מעולות יותר מזה לדור. החלק שלהם מארחים באופי יותר שקולה ומתחשבת. רובם זוגות פחות אנוכיים (אני באמת חייבת להוסיף מהם?). חלקם הורים קלים מעט יותר אם שכנים מתחשבים הרבה יותר. חלקם עובדים נאמנים יותר מכך ואחרים יכולים להיות בעלי חברה מעורבים יותר מזה.
חברה אחת למדה אותי לסגנן סלסלת פריטי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים ללון (האם שאלתם אחר עצמכם אי פעם צורך מעשי בשיתוף הסבונים הילדים האלו של בתי המלון?), נבדל משאירה באזור שטוף שמש 5 חטיפים בבית מפתים. עסק ושכנה משובחת שלי סיפרה עבורנו מסוג תמיד כותבת מכתבי תודה למורים ששייך ל ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך רק את ייחודיותו של מאוד ילד (בקהילה הקטנה בשטח של הדודים, היא הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסוף הוא למעשה זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה דבר לגלות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
מוצאים השראה בכל – בעיקר כשאני די ערה כדי לשים לב!
לאחר מכן אני בהחלט נשארת במעונכם לישון (בונוס נוסף: יחד וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי ממש לא מדווחים הרצאות מעוררות, אולם עובד יערכו את כל המאמץ הנגדי.